Perishah Even HaEzer 44 – פרישה אבן העזר מד‏ – Shulchan Arukh

שו״ע

פירוש

קידושי חרש שוטה וקטן, עריות וחייבי לאוין, ובו י״ב סעיפים(א) חֵרֵשׁ וְחֵרֶשֶׁת אֵינָם בְּנֵי קִדּוּשִׁין מִן הַתּוֹרָה, בֵּין נָשְׂאוּ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן בֵּין חֵרֵשׁ שֶׁנָּשָׂא פִּקַּחַת בֵּין חֵרֶשֶׁת שֶׁנִּשֵּׂאת לְפִקֵּחַ; אֲבָל חֲכָמִים תִּקְּנוּ לָהֶם נִשּׂוּאִין. לְפִיכָךְ, אִם בָּא פִּקֵּחַ וְקִדֵּשׁ אֵשֶׁת חֵרֵשׁ הַפִּקַּחַת, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי קִדּוּשִׁין גְּמוּרִים, וְנוֹתֵן גֵּט וְהִיא מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ הַחֵרֵשׁ. (ב) שׁוֹטֶה וְשׁוֹטִית אֵין לָהֶם קִדּוּשִׁין לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, לֹא שְׁנָא עִם כַּיּוֹצֵא בָּהֶם לֹא שְׁנָא עִם פִּקְחִים. {הַגָּה: וְדַוְקָא שׁוֹטֶה גָּמוּר; אֲבָל אִם דַּעְתּוֹ צְלוּלָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא דַּלָּה וּקְלוּשָׁה הַרְבֵּה (ר״י בְּשֵׁם הָרַמָ״ה), וְכֵן עִתִּים שׁוֹטֶה וְעִתִּים צָלוּל, וְלֹא יָדַעְנוּ הָעֵת שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּדַעְתּוֹ, חוֹשְׁשִׁין לְקִדּוּשִׁין (גַּם זֶה שָׁם).} (ג) שִׁכּוֹר שֶׁקִּדֵּשׁ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין אֲפִלּוּ נִשְׁתַּכֵּר הַרְבֵּה; וְאִם הִגִּיעַ לְשִׁכְרוּתוֹ שֶׁל לוֹט, אֵין קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין. וּמִתְיַשְּׁבִין בְּדָבָר זֶה. (ד) סָרִיס שֶׁקִּדֵּשׁ, בֵּין סְרִיס חַמָּה בֵּין סְרִיס אָדָם, וְכֵן אַיְלוֹנִית שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה, הָוֵי קִדּוּשִׁין, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַיְלוֹנִית וַדָּאִית אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. (ה) טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס שֶׁקִדְּשׁוּ, אוֹ שֶׁקִּדְּשָׁם אִישׁ, קִדּוּשֵׁיהֶם סָפֵק וּצְרִיכִין גֵּט מִסָפֵק. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַנְדְּרוֹגִינוֹס וַדַּאי זָכָר (טוּר בְּשֵׁם הַתּוֹסָפוֹת וְהָרא״ש).} (ו) הַמְקַדֵּשׁ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת לֹא עָשָׂה כְּלוּם, שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהֶן. חוּץ מֵהַנִּדָּה, שֶׁהַמְקַדֵּשׁ נִדָּה מְקֻדֶּשֶׁת קִדּוּשִׁין גְּמוּרִים, וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן. (ז) הַמְקַדֵּשׁ אַחַת מֵהַשְּׁנִיּוֹת אוֹ מֵאִסוּרֵי לָאוִין אוֹ מֵאִסוּרֵי עֲשֵׂה, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת קִדּוּשִׁין גְּמוּרִים, חוּץ מִיבָמָה שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה לְזָר, שֶׁאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת אֶלָּא מִסָפֵק. (ח) הַמְקַדֵּשׁ גּוֹיָה אוֹ שִׁפְחָה אֵינוֹ כְּלוּם, שֶׁאֵינָן בְּנֵי קִדּוּשִׁין. וְכֵן גּוֹי וְעֶבֶד שֶׁקִדְּשׁוּ יִשְׂרְאֵלִית, אֵינוֹ כְּלוּם. (ט) יִשְׂרָאֵל מוּמָר שֶׁקִּדֵּשׁ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין גְּמוּרִים. וּצְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט. וַאֲפִלּוּ זַרְעוֹ שֶׁהוֹלִיד מִשֶׁהֵמִיר, אִם קִדֵּשׁ אוֹתוֹ זֶרַע יִשְׂרְאֵלִית, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין. וְדַוְקָא שֶׁהוֹלִידוֹ מִיִּשְׂרְאֵלִית, אֲפִלּוּ מֻמֶרֶת. אֲבָל אִם הוֹלִידוֹ מִן הַגּוֹיָה, דִּינוֹ כְּגוֹי, אֲפִלּוּ הָיָה הַמּוֹלִיד יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ מוּמָר. {אֲבָל יִשְׂרְאֵלִית מֻמֶרֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ זֶרַע עִם הַגּוֹי, שֶׁקִּדֵּשׁ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין (מָרְדְּכַי סוֹף הַחוֹלֵץ).} (י) כּוּתִי שֶׁקִּדֵּשׁ, צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט. (יא) מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין שֶׁקִּדֵּשׁ יִשְׂרְאֵלִית, הֲרֵי זוֹ סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת. (יב) הַמְקַדֵּשׁ מִי שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין, צְרִיכָה גֵּט. וְאִם עַד שֶׁלֹּא נָתַן לָהּ גֵּט, נִשְׁתַּחְרְרָה, וְאַחַר כָּךְ קִדְּשָׁהּ אַחֵר, מְקֻדֶּשֶׁת לִשְׁנֵיהֶם, וּצְרִיכָה גֵּט מִשְּׁנֵיהֶם, אוֹ מְגָרֵשׁ רִאשׁוֹן וְנוֹשֵׂא שֵׁנִי. וְאִם מֵתוּ, אָחִיו שֶׁל אֶחָד חוֹלֵץ, וְאָחִיו שֶׁל שֵׁנִי אוֹ חוֹלֵץ אוֹ מְיַבֵּם. מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)

הערות

(א) אבל רבנן תקינו לה נשואין אפילו חרש לחרשת כו׳ וכן כתב רש״י בהדיא וב״י הביאו בסמוך אמ״ש ושוטה ושוטה אין להם כו׳ ועד״ר ובגמרא בריש פרק חרש מפרש מ״ש דבחרש תקנו נשואין ובשוטה לא תקנו בחרש נתקיימה תקנתא דרבנן (דדרכן להיות שלום ביניהן כ״פ) תקנו ובשוטה לא נתקיים תקנתא דרבנן דאין אדם דר עם נחש בכפיפה לא תקנו רבנן. ומפרש נמי התם מ״ש חרש דתקנו ומ״ש בקטן לא תקנו דחרש לא אתי לעולם לכלל קידושי תורה (ויבטל הפריה ורביה כ״פ) תקנו ליה רבנן אבל קטן דאתי לכלל קידושי תורה משיגדיל לא תקנו ליה רבנן אבל בקטנה אע״ג דאתי לכלל קידושי תורה תקנו לה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר כדפרישית לעיל בסימן מ״ג: (וכתב הרמב״ם לפיכך כו׳ ר״ל מאחר דקידושי חרש אינואלא מדרבנן חלו בה קידושי דאורייתא כ״פ):
(ב) ומותרת לבעלה ולא איישינן שיאמרו גירש החרש ונשא זה ואח״כ מחזיר גרושתו דכיון שאין לחרש קדושין וגירושין מן התורה אין לחוש שמא יטעו בו שאפילו יאמרו שגירש ואחר כך החזירה אינו עובר באיסור תורה ואין לנו להוסיף על הגזירות של דבריהם עכ״ל ה״ה:
(ג) לא היה שום אדם נושא אותה אבל קטנה (דתקנו רבנן בה מיאון שאני התם מאחר שאין יכולה למאן רק שעת קטנותה סבר כו׳ כ״פ) מפייסנא לה עד שיעבור זמן מיאונה (וכתובה כו׳ כאשר יתבאר לקמן בסימן מ״ו כ״פ): (ד) ושוטה (בסגול) ושוטה (בקמץ) כך הוא מנוקד בספר מ״ו (והיינו שדעתו משובשת שאינו משיג שום דבר על בוריו ה״ז בחזקת שוטה אבל בלאו הכי קידושיו קידושין רבי׳ ירוחם כ״פ): (ה) ומתיישבין בדבר הזה ז״ל ה״ה ברייתא בפרק הדר שכור מקחו מקח וממכרו ממכר עבר עבירה שיש בה מיתה ממיתין אותו מלקות מלקין אותו כללו של דבר הרי הוא כפקח לכל דבר אלא שפטור מן התפלה עוד שם ל״ש אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט אבל הגיע לשכרותו של לוט פטור מכולם ומפני שהוא בעריות החמורות ע״כ כתב רבינו ומתיישבין בדבר זה עכ״ל פי׳ למה כתב הרמב״ם כאן מתיישבין בדבר זה יותר מבמקום אחר ולכן כתב ומפני שהוא בעריות החמורות ור״ל מתישבין לבדוק אם הוא שכור כ״כ כשכרותו של לוט: (ו) בין סריס חמה פירוש שנעשה סריס מיד כשנולד מיום שרואה אותו החמה (והוא מותר לבא בקהל כמ״ש לעיל סימן ה׳ כ״פ) וכ״כ רבינו לקמן סימן קע״ב ז״ל סריס חמה שלקה ממעי אמו:
(ז) בין סריס אדם אע״ג שהוא אסור לבא בקהל כדאמרינן לעיל בסי׳ ה׳ מ״מ קידושיו קידושין (דקי״ל קידושין תופסין בחייבי לאוין כדבסמוך כ״פ):
(ח) והתוס׳ כתבו דאיילונית כו׳ ז״ל מ״ו ותימא שלא הביא אביו הרא״ש שכתב כדברי התוס׳ בכל אלו מקומות עכ״ל:
(ט) לא הויין קידושין אפילו מדרבנן דהוי קידושי טעות דאין אשה אלא לפריה ורביה:
(י) בד״א באיילונית כל זה מדברי התוס׳:
(יא) שקולה עבה כקול איש אבל אין קולה כקול איש אע״פ שהיא עבה אינה נקראת איילונית אבל מ״מ הוי מום שנתבאר דינו לעיל בסי׳ ל״ט ע״ש:
(יב) שבאחד מאלו חשובה איילונית וכתב ב״י ז״ל אבל מדברי הרמב״ם בפ״ב מהלכות אישות נראה שצריך שיהיו בה כל הסימנים האלו וכ״נ מדברי רבי׳ ירוחם עכ״ל:
(יג) אבל ספק איילונית היינו כגון שאותו סימן שנראה אינו מבורר יפה: (יד) וצריכין גט מספק (מפני שהם בספק אם הוא זכר או נקבה כ״פ) וכתב ה״ה בפ״ד כשיקדשו הם אשה צריכין לתת גט להתיר אשה זו וכשנתקדשו הם צריכין גט לענין הבא עליהן דרך נקבותיהן שלא יהא כבא על ספק א״א עכ״ל:
(טו) והתוס׳ כתבו דאנדרוגינוס כו׳ ועיין בא״ח סי׳ תקע״ט ובי״ד סימן שט״ו (ע״ש מ״ש אמ״ו ז״ל בסעיף ד׳ כ״פ) וסי׳ רס״ו ולעיל סי׳ כ״ב (דכתב שם אנדרוגינוס אינו מתייחד עם הנשים ואם נתייחד אין מכין אותו מרדות מפני שהוא ספק וי״ל כיון דיחוד עם הנשים גופא אין בו איסור דאורייתא הקילו באנדרוגינוס) תמצא הדברים מהופכים ולא ימלט בלי שגגה וביארתי יפה הכל על תכליתו בסוף הערל וע״ל סי׳ קמ״ב עכ״ל מ״ו: (טז) שאין הקידושין תופסין בה בס״פ האומר יליף לה כל העריות מדכתיב (בפ׳ אחרי מות אחר כל העריות ואחות אשה כתיב ג״כ בפרשה זו כ״פ) כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הוקשו כל העריות לאחות אשה ואחות אשה נפקא לן מדכתיב בה לא תקח כלומר לא יהא לך ליקוחין:
(יז) שהמקדש נדה מקודשת כו׳ דכתיב בה ותהי נדתה עליו אפי׳ בשעת נדתה תהיה בהווייתה:
(יח) ואין ראוי לעשות כן כתב ה״ה הטעם כיון שאינה ראויה לביאה ולא אף לחופה אין ראוי לקדשה וי״א הטעם שמא יגע בבשרה עכ״ל ומה שאין אנו נזהרין מזה היינו משום שאנו מקדשין בשעת נישואין וכבר הוכנו כל צרכי החופה וטבחו טבחם א״א לדחותם מפני ההפסד. ועיין בי״ד ס״ס קצ״ב ולקמן ס״ס ס״א דפליגי אי חופה שייך בנדה היינו דוקא להיות מחשבת כנשואה לענין ירושתה ומציאתה אבל לכ״ע קידושין תופסין בה כמ״ש כאן: (יט) וכן היבם שקידש צרת יבמה שהאח שמת היו לו שתי נשים ויבם א׳ מהם. צרתה אסורה על האחין בעשה דכתיב יבמה יבא ״עליה ולא צרתה ולאו הבא מכלל עשה עשה ה״ה. ומ״ש רבינו היבם שקידש ה״ה אחד מן האחין וק״ל ועד״ר:
(כ) שנתקדשה לזר בהאשה רבה אמר שמואל בעניותינו צריכה גט מספקא ליה לשמואל האי לא תהיה אשת המת אי ללאו הוא דאתא אי דלא נתפסו קידושין אתא כלומר לא תהא בה הויה: (כא) שאינן בני קידושין כו׳ עכו״ם דכתיב בשבעה אומות לא תתחתן בם (כ״כ בית יוסף בשם רש״י שכן כתב בפרק החולץ ריש ד׳ מ״ה וכבר נתבאר לעיל בר״ס י״ו דרבינו סבירא ליה דלא תתחתן לא שייך כ״א אחר גירות והרמב״ם ס״ל דאיירי בז׳ אומות דכולן הן בכלל לא תסור ע״ש) לא יהיה לך בם חיתון ובשאר אומות כתיב ואחר כן תבא עליה ובעלתה מכלל דמעיקרא לית בה הווייה. ועבד ושפחה דכתיב שבו לכם פה עם החמור (דהאי עם מיותר דהו״ל למימר והחמור כ״פ) עם הדומה לחמור: (כב) ישראל מומר שקידש כו׳ שאע״פ שהמיר דתו מכל מקום ישראל הוא (דכתיב חטא ישראל אע״פ שחטא ישראל הוא כ״פ):
(כג) ויש אומרים דמומר לחלל שבתות כו׳ עד ולא נהירא ואם תאמר הא כתב רבינו בי״ד סימן ב׳ דלכולי עלמא מומר לחלל שבתות ולעבודת אלילים דשחיטתו פסולה י״ל דשאני שחיטה דמחשבתו לע״א לעבדה בו והמחלל שבת נמי כופר בעיקר וכעע״א וכמש״ר בריש הלכות שבת: (כד) וכותי הוה עובדא ואצרכיה גט כו׳ ואע״ג דאמרינן בפ״ק דחולין דעשאום כעכו״ם לכל דבריהם משמע להני רבוותא דהיינו דוקא לענין שלא נסמוך עליהם באיסור והיתר אבל להפקיע קידושיהן לא: (כה) וכתב הרמב״ם מי שחציו עבד כו׳ הוו קידושי ספק כו׳ בעיא הוא בפ׳ השולח ד׳ מ״ג ע״א ולא אפשיטא ולכן פסק דהוו ספק קידושין: (כו) אינה מקודשת קידושין גמורים לכאורה נראה דר״נ דקידושין גמורין הוא דלא הוי לענין דאם בא אחר וקדשה גם כן דקידושין ג״כ תופסין בה אבל צריכה גט משניהן אבל ז״א דהא הרמב״ם כתב דדינא כהמקדש הקטנה ובמקדש הקטנה עצמה בלי דעת אחיה ואמה אפילו מיאון אין צריך. ועוד מדמסיק רבינו וכתב עליו ז״ל וא״א אמר דהוי קידושין וצריכה גט בכלל דלהרמב״ם אין צריכה גט. ועוד דאם כן הו״ל להרמב״ם לכללינהו ולכתוב בבבא אחד מי שחציו עבד כו׳ ומי שחציה שפחה כו׳ לכן נראה דמה שכתב הרמב״ם בחציה שפחה דאינה מקודשת קידושין גמורין רצה לומר אינה מקודשת כלל דומיא דקטנה כל זמן שלא נתגדלה והא דלא קאמר קידושיו אינן קידושין כדי ללמדינו דלאחר שנשתחררה חלין קידושין הראשונים להיותן קידושין גמורים כדמסיק. והרא״ש חולק וס״ל דהויא קידושין לענין דצריכה גט דומיא דחצי עבד אבל ג״כ איקדשה אחר תוספת וע״ל ס״ס ל״א מש״ר מזה. והשתא א״ש הכל. וא״ת מה שנא זה מבחצי עבד דכתב דהוי ספק וצריכה גט וי״ל דשאני התם דכל צד יהודית שבו קידש האשה היהודית גמורה מה שאין כן זה דלא נתקדשה אלא חציה ואין אשה מתקדשת למחצה:
(כז) ומיהו הבא עליה רצה לומר אע״פ שקידושיה גמורין מ״מ לא חייב מיתה הבא עליה משום א״א אלא חייב אשם וזו היא שפחה חרופה ועוין בפ׳ השילח: (ואם נשתחררה כו׳ רצה לומר המקדש חצי שפחה וחציה כו׳ ועד שלא נתן לה גט נשתחררה כולה כ״פ):
(כח) מקודשת לשניהם כו׳ דפלוגתא הוא בפי השולח רב יוסף אמר פקעי קדושי ראשון פי׳ רש״י בא השחרור והפקיעה ומקודשת לשני שהרי נשתנה גופה והויא לה כקטן שנולד. ר׳ זירא אמר גמרי קידושי ראשון פירוש ע״י השחרור גמרו קידושי ראשון ונתפסים בכל גופה ולא אפסיקא הלכתא כמאן ולכן מקודשת לשניהם מספק:
(כט) אחיו של אחד חולץ כו׳ ממ״נ אי דקדושי הראשון קידושין קידושי שני לאו קידושין ואי קידושי שני קדושין קדושי דראשון לאו קדושין ודוקא אחד חולץ בראשון אבל ליבם אחד ברישא לא שמא יפגע ביבמה לשוק דשמא אין קדושי אחיו קדושין (וע״ל ס״ס ל״א כ״פ): רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Shulchan Arukh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון